תביעה כספית ע"ס 11,153 ש"ח.
א. התביעה
:
בתאריך 2.5.11, בצומת ירקונים עמדה התובעת עם רכבה מסוג רנו קנגו מ"ר 20-151-53 ברמזור אדום.
נטען, כי אותה עת, הגיח מאחור רכב מסוג טויוטה מ"ר 25-517-51, שהיה נהוג בידי נתבעת 5 ופגע ברכב התובעת בחלק האחורי.
נטען, כי טענתה של נתבעת 5 הייתה, כי היא פגעה ברכבה של התובעת, משום שרכבו של נתבע 1, מסוג יונדאי גטס מ"ר 55-524-66, פגע בה מאחור והדף אותה אל עבר רכבה של התובעת.
נתבעות 2 + 3 הינן המבטחות של הרכב שבו נהג נתבע 1 - היונדאי גטס.
נתבע 4 הינו הבעלים של רכב הטויוטה - הרכב שבו נהגה נתבעת 5.
נתבעת 6 הינה המבטחת של רכב הטויוטה השייך לנתבע 4.
ב. ההגנה
:
בכתב הגנתם טוענים הנתבעים 1 - 3, כי הרכב, שבו נהג הנתבע 1 לא הדף כלל את רכב הנתבעים 4 - 6 לעבר רכב התובעת, ומשכך אין בין נתבעים 1 - 3 לתובעת כל יריבות ועליה להפנות את טענותיה רק לנתבעים 4 - 6.
נטען, כי בתאריך 2.5.11 "נסע רכב הנתבעים בנתיבו כדין בכביש נווה ירק לפני הרמזור. לפתע, פגע רכב הנתבעים 4 - 6 ברכב התובע מאחור, ואך ורק לאחר מכן פגע רכב הנתבעים 1 - 3 ברכב הנתבעים 4-6 מאחור".
בכתב הגנתם של נתבעים 4, 5 ו - 6, נטען כי הנתבעת 5 אינה אחראית לתאונה, שכן לפני רכב התובע היה רכב נוסף, אשר היה מעורב באירוע וככל הנראה לא נגרמו נזקים לרכבו. נתבעת 5 טוענת, כי אין בידיה את פרטי הרכב הנוסף היות והוא עזב את מקום האירוע. לטענת הנתבעת 5 התובע יודע מי היה בעליו של אותו רכב והוא לא מסר את פרטיו משיקולים השמורים עמו.
עוד נטען, על-ידי נתבעים 4 - 5 כי רכב הטויוטה נהדף אל רכב התובעת רק משום שהרכב של נתבע 1 פגע בו מאחור.
ג. דיון
:
בבית-המשפט נערך דיון שבמסגרתו העידו כל הנהגים המעורבים בתאונה וכן עדת ראייה אובייקטיבית.
התובעת סיפרה, כי היא עמדה עם רכבה מסוג רנו קנגו ברמזור אדום. היא סיפרה, כי הרכב שבו נהג נתבע 1 מסוג יונדאי גטס הוא שפגע ברכב הנתבעת 5, מסוג טויוטה, ועקב כך נהדף רכב הטויוטה ופגע בחלק האחורי של רכבה. התובעת הדגישה כי: "אני הרגשתי
מכה אחת בלבד מאחור בעוצמה. לא שתי מכות" (עמוד 1 שו' 10 - 11). יש בנתון זה כדי ללמד, כי הנתבע 1 הוא זה שפגע ברכב הטויוטה והדף אותו על רכב התובעת, ולפיכך התובעת הרגישה מכה אחת בלבד. לו היה מצב הדברים שונה, כלומר שנתבע 1 הצטרף לתאונה קיימת, הייתה התובעת מרגישה שתי מכות בחלק האחורי של רכב - תחילה, את החבטה של הטויוטה ואחר, חבטה נוספת, של היונדאי גטס הנכנסת ברכב הטויוטה, ולא כך היו פני הדברים. אני מקבל את עדותה של התובעת כעדות אמינה המתיישבת עם כלל הראיות שהוצגו בתיק.
עדה אובייקטיבית בשם גב' שרה מקונן, העידה בבית-המשפט (עמוד 2 שו' 14 והלאה). ניכר היה, כי היא מבלבלת את סדר הרכבים באופן כזה, שאפילו הצדדים לא טענו לו. אך יחד עם זאת, היא הבחינה ברכב הטויוטה אשר בו נהגה נתבעת 5, משום שזו הייתה בהריון והיא דאגה לה לאחר התאונה. היא העידה כי רכב הטויוטה: "הנתבעת 5 הייתה בהיריון, ראיתי שהיא
עמדה..." (עמוד 2 שו' 19). אני מקבל נתון זה מפיה של העדה, במסגרת הכלל של פלגינן דיבורא, שכן נתון זה - כך התרשמתי - נאצר היטב בזיכרונה.
נתבע 1 העיד בבית-המשפט, כי הוא הצטרף לתאונה קיימת (עמוד 1 שו' 1 והלאה). אני דוחה את עדותו, מהסיבות הבאות: ראשית, קיימת סתירה בין הדברים שאותם העיד לבין הדברים שאותם מסר לחברת הביטוח. נתבע 1 נשאל ביחס לכך והשיב: "טוב, לא אמרתי להם הכל" (עמוד 4 שו' 26). שנית, נתבע 1 אינו יכול לדעת שבטרם פגע ברכב הטויוטה, פגע רכב הטויוטה בקודמו. שלישית, נתבע 1 סירב לחלוק עם בית-המשפט במידע, והוא הרבה להתחמק מן השאלות שאותן נשאל. רביעית, נתבע 1, באופן תמוה, לא זיהה את נתבע 4 כמי שהגיע אל זירת התאונה לאחר מכן, ואשר שוחח עמו אודות התאונה (עמוד 4 שו' 33).
נתבעת 5, נהגת הטויוטה העידה בבית-המשפט (עמוד 5 שו' 1 - 11) ולא נחקרה בחקירה נגדית. עדותה, שלפיה היא עמדה עם רכבה בעצירה מוחלטת, ואז הגיע נתבע 1, אשר נהג ברכב היונדאי והדף את רכבה קדימה אל רכב הטויוטה, עולה בקנה אחד עם כלל הראיות שהוצגו בתיק.